מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

כשהתחלתי לתכנן את המסע שלנו לא ידעתי כמה דברים אצטרך להכין ואז – וואו ! דפים שלמים של מטלות ומשימות הצטברו ומהר מאוד הבנתי שזה ייקח זמן. הרבה זמן. למה אני מספרת לכם את זה? כי אני יכולה לחסוך לכם הרבה מאוד זמן יקר ולהפוך לכם את ההכנות לפשוטות, מהירות ונעימות הרבה יותר.

הדבר הראשון הוא לספר לכל העולם שאתם נוסעים. לא תאמינו כמה מידע אפשר לקבל מאנשים  על מקומות, טיסות, מלונות אטרקציות ועוד. אז מהיום אתם מספרים, שואלים ומתעדכנים. במקביל, יש מספר אנשים שחשוב שידעו שאתם נוסעים:

סוכן ביטוח: זה שצריך לעשות את הביטוח הכי מקיף וטוב שיש זה ברור. אבל, צרו קשר עם סוכן ביטוח שאתם מכירים וסומכים עליו ודווחו לו על הנסיעה. במקרה שחס וחלילה תצטרכו עזרה, טוב שיהיה מי שיודע איפה אתם ויוכל לסייע.

* יורדים לצלול במוהל-בואל, הפיליפינים. תמיד תוודאו שהמקומות שאתם עושים איתם אטרקציות הם בטוחים ומאורגנים.

רופא/רופא ילדים: לפני שאתם נוסעים דברו עם רופא המשפחה ו/או הילדים. למה? קודם כל לרשימת תרופות בסיסית (עליה ארחיב בפוסט נפרד) ובעיקר כי שוב, אם צריך רופא, מרשם  או כל דבר אחר, טוב שמהצד השני של הטלפון יהיה מישהו שמכיר אתכם, את ההיסטוריה הרפואית שלכם ושיוכל לעזור.

* בויאטנם וקמבודיה, המקומיים מאמינים שנחשים יכוולים לרפא הכל, אז אל תתפלאו אם במכולת תראו צנצנות עם נחשים… לבריאות…

בית הספר/גן הילדים: נוסעים עם הילדים? מעולה ! אל תשכחו לעדכן את משרד החינוך לפני שאתם יוצאים מהארץ. איך? פשוט מאוד. ילדים בגנים ובבית ספר יסודי יש לעדכן את מנהל.ת המקום והם דואגים לכל השאר. במידה והילדים בחטיבה ו/או בתיכון יש לעדכן את משרד החינוך ולקבל אישור. לרוב בית הספר יכול לעשות את זה עבורכם אבל אם לא אז דרך אתר משרד החינוך.

* הילדים שלי עושים שיעורים על שפת הבריכה בבנגקוק, תאילנד.

סוכן נסיעות: הרבה מאוד טיסות היו לנו במהלך שמונת חודשי הטיול שלנו. את רוב הטיסות הזמנתי לבד דרך האינטרנט אבל לא תמיד הצלחתי למצוא או להירשם לטיסה שרציתי. ברגע הזה סוכן הנסיעות שלי נכנס לתמונה. שלחתי לו את הטיסה שרציתי והוא עשה את ההזמנה מהארץ, שלח לי במייל את הכרטיס וגמרנו. אנחנו בדרך ליעד הבא…

*שחר בתא הטייס בין הונג-קונג לפיליפינים.

בן משפחה או חבר שאתם סומכים עליהם: כשנסענו השכרתי את הדירה שלנו. מטבע הדברים בפרק זמן ארוך דברים יכולים לקרות, והן אכן קרו. צינור שהתפוצץ, בלון גז שנגמר ועוד. מה עשיתי? התקשרתי לאחותי. עוד מראש נתתי לה פנקס צ'קים חתום כך שבמידה וצריך לשלם על משהו היא לא תצטרך להוציא כסף. בנוסף, השארתי לה ייפוי כוח איתו היא יכולה לגשת לכל מקום ולטפל בכל מה שהיה צריך – בנק, חברת החשמל וכו'. פעולה קטנה שחוסכת הרבה כאב ראש בטיול.

* אני יושבת בתאילנד ומשקיפה על בורמה בראש שקט ורגוע.

רוצים לדעת עוד? מתכננים את הטיול שלכם וצריכים מידע? דברו איתי ואשמח מאוד לעזור.      להתראות בפוסט הבא, מירית.

ואז האסימון נפל…

ואז האסימון נפל…

זה קרה בשנייה.

שניית אחת של הבנה שזה מה שאני רוצה לעשות.

שזה בעצם משהו שחשבתי/חלמתי עליו שנים:

אני לוקחת את הילדים ונוסעת לטייל חצי שנה במזרח !

 

 

 

 

בינינו, זה היה הרגע הקל, רגע של הקלה, רגע של התפכחות. מכאן הכל התחיל להסתובב…

הדבר הכי קשה היה להגיד את זה בקול רם לקרובים אליי.

גם ככה הם לא סגורים על הראש שלי איך הוא עובד, אז עכשיו זה?

מה אני אגיד לכם, כל צלצול בדלת אני חושבת שהנה הגיעו האנשים בחלוקים הלבנים לקחת אותי…

 

 

 

 

 

השאלה שהכי הרבה שואלים אותי זה איך החלטתי?

ישבתי עם חברה ודיברנו על הזמן הזה שהילדים שלנו עוד מוכנים לעשות אתנו דברים, והבנתי שהזמן הזה עומד להיגמר. בגדול, כמובן. אבל תחשבו על זה. בגילאים 13 וצפונה הם יותר עסוקים בעצמם, בחברים שלהם ופחות בנו. ושוב, שלא תבינו אותי לא נכון,זה טוב וזה נורמלי ובסדר אבל הגעתי לנקודה בחיים שיש לי הזדמנות לעשות איתם משהו שאולי לא יתאפשר בשנים הבאות וזה הזמן לעשות את זה.

ואז ראיתי את הסרטון הזה והבנתי שזה הדבר הנכון לעשות:

על מה אתם מתחרטים בחיים?

יופי. החלטתי. ומה עכשיו?… חכו, זה לא כל כך פשוט כל הקטע הזה  של הגשמת חלומות..

לתכנן טיול למזרח כשיש לך OCD…

לתכנן טיול למזרח כשיש לך OCD…

לפני כמה ימים, ברגע של היסח דעת, עשיתי בפייסבוק "מבחן" ויצאה התוצאה הבאה:

בינינו, זה לא שלא ידעתי את זה קודם, אבל עכשיו לכי תתכנני טיול…לא פשוט.

חצי שנה אני כבר "עובדת" בטיול הזה (קצת רחמים בבקשה. מה לא? קצת…): מסלולים תוך התחשבות במזג אויר, מקומות לעשות, מה לראות, מה לא לעשות ומה לא לראות. מה לקחת, מה לא לקחת וכו', אבל זה עוד היה החלק הקל.

החלק הקשה היה הסידורים.

עכשיו, אני אדם של סידורים, מתה על סידורים (פריק קונטרול עם "תעודה רשמית" של פייסבוק…), אבל זה כבר נהיה גדול אפילו על מידותיי, ואתם רואים רק את העמודים הראשונים של הדפדפת המלאה.

אבל… מחר זה קורה. אני מנסה להרגיע את עצמי שמה שאני אספיק אני אספיק ומה שלא, כנראה שלא היה מספיק חשוב. אני ממש מקווה שעד נחזור אני אלמד לשחרר קצת את עצמי, את השליטה, את הילדים..