סל התרופות למסע משפחתי

סל התרופות למסע משפחתי

סל התרופות למסע משפחתי

כמו כל דבר בחיים, גם נושא התרופות מתחלק ל- 3 חלקים…

הגישה הראשונה אמרה לי: "את נוסעת למזרח? וואו, קחי את כל התרופות שאת יכולה, קחי אחות צמודה, קחי שקיות אינפוזיה, קחי מזרקים – קחי כל מה שאת יכולה ועוד יותר! ".

הגישה השנייה אמרה לי: "את נוסעת למזרח? אז במזרח יודעים לטפל בכל המחלות של המזרח. אל תיקחי כלום, זה סתם לסחוב וזה מיותר לגמרי".

הגישה השלישית היא האהובה עליי בכלל ובכל מה שקשור לבריאות ושפיות בכלל – גישת האמצע. המתפשרת, המוצאת את האיזון, המכילה והקלה וזו הגישה שבחרתי והנה היא לפניכם.

הרעיון במסע שלנו היה שאנחנו לא מוותרים לעצמנו – עולים הכי גבוה, עושים כל אטרקציה (הכל לפי חוקי הביטוח אבל זה לפוסט אחר) ובעיקר נוסעים הכי רחוק ומגיעים למקומות הכי מיוחדים. הבעיה במקומות האלו זה שהם בדרך כלל מאוד מבודדים ומרוחקים ממרכזים עירוניים עם מרפאות, בתי מרקחת ובתי חולים מערביים. אז מה עושים? מאוד פשוט.

לקחתי בחשבון, ולפי זה גם התנהלתי בדרך, שייקח לי 48 שעות להגיע מכל "חור" שנהיה בו למרכז עירוני ועם המידע הזה הלכתי לרופאת הילדים שלנו וביקשתי רשימת תרופות לאותן 48 שעות – משהו להוריד חום, פלסטרים וחומר חיטוי, טיפות עיניים ואוזניים, משהו לעצור את הבטן ומשהו לשחרר אותה ועוד. וזהו. זה מה שלקחתי ועם זה הסתדרתי מצוין.

יש אפשרות להוסיף דברים טבעיים כמובן, אבל את הטבעיים קניתי בדרך מהמקומיים כשהיה צריך ולמזלי כמעט ולא היה צריך. בגדול יכולתי לקחת איתי חזרה הביתה את כל התרופות אבל העדפתי להשאיר אותן לחבר'ה ישראלים שפגשנו בדרך ושמאוד שמחו על מילוי המלאי שלהם.

  • תרופה מקומית בלאוס שאיך נאמר, פחות התלהבנו ממנה 😊

רוצים את הרשימה המלאה? דברו איתי. נסיעה טובה, סעו בשלום וחזרו בשלום.

אוכל, קדימה אוכל !

אוכל, קדימה אוכל !

אוכל, קדימה אוכל !

יצאנו למסע, נחתנו בבנגקוק, 22:30, הילדים רעבים ואופס…. מה אוכלים פה?                                                  אז זהו, שזה לא ממש פשוט אבל גם לא ממש מסובך.                                                                                  האוכל המקומי במזרח עשוי ממספר מרכיבים שלא כל כך מתאימים לילדים, לפחות לא בהתחלה:

ראיתם פעם תנין על הגריל? ירקות מוזרים שנמכרים על המדרכה? פירות ים שנראים כמו חייזרים? ומה עם ג'וקים, צרצרים, עקרבים ונחשים? אכלתם? איך נאמר…. פחות…

זה לקח לנו יומיים של אוכל מערבי (פיצה והמבורגר) כדי להבין שחלק מהטיול זה להכיר את האוכל המקומי. אז מה עושים? לא תאמינו כמה זה פשוט.

סיורי שווקים:                                                                                                                                                      בכל עיר גדולה יש שווקי אוכל נפלאים ובכל שוק אוכל ניתן למצוא סיורים שיובילו אתכם ויכירו לכם את המאכלים המקומיים. אפשר לקבל מידע באינטרנט, במלון או בסוכנויות הנסיעות וזו דרך נפלאה להתחיל להכיר את המגוון המקומי.

                         

* בתמונות: שוק אוכל בלואנג פראבנג, לאוס; שוק אוכל בקופנגן, תאילנד; יציאה לשוק בהוי-אן, ויטנאם.

שיעורי בישול:                                                                                                                                            במסעדות ובבתים פרטיים, תושבי המזרח יודעים שהאוכל שלהם מאוד מיוחד ולכן הם עושים שיעורי בישול.     לרוב השיעור מתחיל בשוק, עושים סיור, טועמים, מריחים, קונים מצרכים והולכים לבשל. ברגע שהילדים ואני בישלנו, טעמנו, הכרנו ולקחנו חלק בתהליך – התאהבנו באוכל המקומי ואכלנו (כמעט) אך ורק אותו. בכל מדינה שהגענו אליה בשבוע הראשון עשינו שיעור בישול וכך יכולנו לטייל בקלות ולאכול את כל מה שאהבנו בכל מקום ובכל זמן. מאוד מאוד מומלץ!

               

* בתמונות: שיעורי בישול בהודו, תאילנד וויאטנם.

אוכל ישראלי:                                                                                                                                                      נכון, אנחנו במזרח, אבל מדיי פעם זה כייף לחזור לאכול אוכל של בית. מה עושים? פשוט מאוד – בתי חב"ד הם מקום נפלא לאוכל ישראלי ובכל עיר גדולה ניתן למצוא לפחות מסעדה ישראלית אחת.

       

* בתמונות: מלוואח בפיליפינים; סופגניות בבית חב"ד בפנום-פן, קמבודיה; פלאפל בבנגקוק, תאילנד.

כללי זהירות:                                                                                                                                                            יש מספר דברים שמאוד חשוב להקפיד עליהם:                                                                                                       1.  לשטוף ידיים לפני כל ארוחה.                                                                                                                           2. להקפיד על שתיית מים רק מבקבוקים של מים מינרליים ולוודא שהפקק היה סגור הרמטית ושאתם פתחתם אותו ולא מישהו לפניכם.                                                                                                                             3. לאכול רק במקומות מלאים ולא במסעדות ריקות.                                                                                           4. לאכול במקום שבו אוכלים המקומיים: הגעתם לכפר מרוחק ואפילו בערים הגדולות המקומיים יודעים מה טוב ולכן כדאי לאכול איפה שהם אוכלים.                                                                                                                 5. חטיפים: תבדקו טוב טוב טוב על האריזה ממה עשויים החטיפים. כמו האוכל גם הם עלולים להיות ממש, אבל ממש מוזרים כמו צ'יפס מדוזות או שוקולד עם חתיכות צרצרים ! נשמע הזוי אבל זה אמיתי לגמרי, שימו לב.

לסיכום, האוכל במזרח הוא נפלא, טעים וטרי. ככל שתכירו אותו יותר תתאהבו בו ותוכלו ליהנות ממנו לאורך כל המסע שלכם.

                              

 

* בתמונות: אוכל מקומי משובח, טעים וטרי או במילה אחת – נפלא !

לטיפים נוספים, רעיונות ו/או המלצות צרו איתי קשר: מירית, 052-4391601.

טיול מוצלח ובתיאבון 😊

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

כשהתחלתי לתכנן את המסע שלנו לא ידעתי כמה דברים אצטרך להכין ואז – וואו ! דפים שלמים של מטלות ומשימות הצטברו ומהר מאוד הבנתי שזה ייקח זמן. הרבה זמן. למה אני מספרת לכם את זה? כי אני יכולה לחסוך לכם הרבה מאוד זמן יקר ולהפוך לכם את ההכנות לפשוטות, מהירות ונעימות הרבה יותר.

הדבר הראשון הוא לספר לכל העולם שאתם נוסעים. לא תאמינו כמה מידע אפשר לקבל מאנשים  על מקומות, טיסות, מלונות אטרקציות ועוד. אז מהיום אתם מספרים, שואלים ומתעדכנים. במקביל, יש מספר אנשים שחשוב שידעו שאתם נוסעים:

סוכן ביטוח: זה שצריך לעשות את הביטוח הכי מקיף וטוב שיש זה ברור. אבל, צרו קשר עם סוכן ביטוח שאתם מכירים וסומכים עליו ודווחו לו על הנסיעה. במקרה שחס וחלילה תצטרכו עזרה, טוב שיהיה מי שיודע איפה אתם ויוכל לסייע.

* יורדים לצלול במוהל-בואל, הפיליפינים. תמיד תוודאו שהמקומות שאתם עושים איתם אטרקציות הם בטוחים ומאורגנים.

רופא/רופא ילדים: לפני שאתם נוסעים דברו עם רופא המשפחה ו/או הילדים. למה? קודם כל לרשימת תרופות בסיסית (עליה ארחיב בפוסט נפרד) ובעיקר כי שוב, אם צריך רופא, מרשם  או כל דבר אחר, טוב שמהצד השני של הטלפון יהיה מישהו שמכיר אתכם, את ההיסטוריה הרפואית שלכם ושיוכל לעזור.

* בויאטנם וקמבודיה, המקומיים מאמינים שנחשים יכוולים לרפא הכל, אז אל תתפלאו אם במכולת תראו צנצנות עם נחשים… לבריאות…

בית הספר/גן הילדים: נוסעים עם הילדים? מעולה ! אל תשכחו לעדכן את משרד החינוך לפני שאתם יוצאים מהארץ. איך? פשוט מאוד. ילדים בגנים ובבית ספר יסודי יש לעדכן את מנהל.ת המקום והם דואגים לכל השאר. במידה והילדים בחטיבה ו/או בתיכון יש לעדכן את משרד החינוך ולקבל אישור. לרוב בית הספר יכול לעשות את זה עבורכם אבל אם לא אז דרך אתר משרד החינוך.

* הילדים שלי עושים שיעורים על שפת הבריכה בבנגקוק, תאילנד.

סוכן נסיעות: הרבה מאוד טיסות היו לנו במהלך שמונת חודשי הטיול שלנו. את רוב הטיסות הזמנתי לבד דרך האינטרנט אבל לא תמיד הצלחתי למצוא או להירשם לטיסה שרציתי. ברגע הזה סוכן הנסיעות שלי נכנס לתמונה. שלחתי לו את הטיסה שרציתי והוא עשה את ההזמנה מהארץ, שלח לי במייל את הכרטיס וגמרנו. אנחנו בדרך ליעד הבא…

*שחר בתא הטייס בין הונג-קונג לפיליפינים.

בן משפחה או חבר שאתם סומכים עליהם: כשנסענו השכרתי את הדירה שלנו. מטבע הדברים בפרק זמן ארוך דברים יכולים לקרות, והן אכן קרו. צינור שהתפוצץ, בלון גז שנגמר ועוד. מה עשיתי? התקשרתי לאחותי. עוד מראש נתתי לה פנקס צ'קים חתום כך שבמידה וצריך לשלם על משהו היא לא תצטרך להוציא כסף. בנוסף, השארתי לה ייפוי כוח איתו היא יכולה לגשת לכל מקום ולטפל בכל מה שהיה צריך – בנק, חברת החשמל וכו'. פעולה קטנה שחוסכת הרבה כאב ראש בטיול.

* אני יושבת בתאילנד ומשקיפה על בורמה בראש שקט ורגוע.

רוצים לדעת עוד? מתכננים את הטיול שלכם וצריכים מידע? דברו איתי ואשמח מאוד לעזור.      להתראות בפוסט הבא, מירית.

ואז האסימון נפל…

ואז האסימון נפל…

זה קרה בשנייה.

שניית אחת של הבנה שזה מה שאני רוצה לעשות.

שזה בעצם משהו שחשבתי/חלמתי עליו שנים:

אני לוקחת את הילדים ונוסעת לטייל חצי שנה במזרח !

 

 

 

 

בינינו, זה היה הרגע הקל, רגע של הקלה, רגע של התפכחות. מכאן הכל התחיל להסתובב…

הדבר הכי קשה היה להגיד את זה בקול רם לקרובים אליי.

גם ככה הם לא סגורים על הראש שלי איך הוא עובד, אז עכשיו זה?

מה אני אגיד לכם, כל צלצול בדלת אני חושבת שהנה הגיעו האנשים בחלוקים הלבנים לקחת אותי…

 

 

 

 

 

השאלה שהכי הרבה שואלים אותי זה איך החלטתי?

ישבתי עם חברה ודיברנו על הזמן הזה שהילדים שלנו עוד מוכנים לעשות אתנו דברים, והבנתי שהזמן הזה עומד להיגמר. בגדול, כמובן. אבל תחשבו על זה. בגילאים 13 וצפונה הם יותר עסוקים בעצמם, בחברים שלהם ופחות בנו. ושוב, שלא תבינו אותי לא נכון,זה טוב וזה נורמלי ובסדר אבל הגעתי לנקודה בחיים שיש לי הזדמנות לעשות איתם משהו שאולי לא יתאפשר בשנים הבאות וזה הזמן לעשות את זה.

ואז ראיתי את הסרטון הזה והבנתי שזה הדבר הנכון לעשות:

על מה אתם מתחרטים בחיים?

יופי. החלטתי. ומה עכשיו?… חכו, זה לא כל כך פשוט כל הקטע הזה  של הגשמת חלומות..

לתכנן טיול למזרח כשיש לך OCD…

לתכנן טיול למזרח כשיש לך OCD…

לפני כמה ימים, ברגע של היסח דעת, עשיתי בפייסבוק "מבחן" ויצאה התוצאה הבאה:

בינינו, זה לא שלא ידעתי את זה קודם, אבל עכשיו לכי תתכנני טיול…לא פשוט.

חצי שנה אני כבר "עובדת" בטיול הזה (קצת רחמים בבקשה. מה לא? קצת…): מסלולים תוך התחשבות במזג אויר, מקומות לעשות, מה לראות, מה לא לעשות ומה לא לראות. מה לקחת, מה לא לקחת וכו', אבל זה עוד היה החלק הקל.

החלק הקשה היה הסידורים.

עכשיו, אני אדם של סידורים, מתה על סידורים (פריק קונטרול עם "תעודה רשמית" של פייסבוק…), אבל זה כבר נהיה גדול אפילו על מידותיי, ואתם רואים רק את העמודים הראשונים של הדפדפת המלאה.

אבל… מחר זה קורה. אני מנסה להרגיע את עצמי שמה שאני אספיק אני אספיק ומה שלא, כנראה שלא היה מספיק חשוב. אני ממש מקווה שעד נחזור אני אלמד לשחרר קצת את עצמי, את השליטה, את הילדים..