סל התרופות למסע משפחתי

סל התרופות למסע משפחתי

סל התרופות למסע משפחתי

כמו כל דבר בחיים, גם נושא התרופות מתחלק ל- 3 חלקים…

הגישה הראשונה אמרה לי: "את נוסעת למזרח? וואו, קחי את כל התרופות שאת יכולה, קחי אחות צמודה, קחי שקיות אינפוזיה, קחי מזרקים – קחי כל מה שאת יכולה ועוד יותר! ".

הגישה השנייה אמרה לי: "את נוסעת למזרח? אז במזרח יודעים לטפל בכל המחלות של המזרח. אל תיקחי כלום, זה סתם לסחוב וזה מיותר לגמרי".

הגישה השלישית היא האהובה עליי בכלל ובכל מה שקשור לבריאות ושפיות בכלל – גישת האמצע. המתפשרת, המוצאת את האיזון, המכילה והקלה וזו הגישה שבחרתי והנה היא לפניכם.

הרעיון במסע שלנו היה שאנחנו לא מוותרים לעצמנו – עולים הכי גבוה, עושים כל אטרקציה (הכל לפי חוקי הביטוח אבל זה לפוסט אחר) ובעיקר נוסעים הכי רחוק ומגיעים למקומות הכי מיוחדים. הבעיה במקומות האלו זה שהם בדרך כלל מאוד מבודדים ומרוחקים ממרכזים עירוניים עם מרפאות, בתי מרקחת ובתי חולים מערביים. אז מה עושים? מאוד פשוט.

לקחתי בחשבון, ולפי זה גם התנהלתי בדרך, שייקח לי 48 שעות להגיע מכל "חור" שנהיה בו למרכז עירוני ועם המידע הזה הלכתי לרופאת הילדים שלנו וביקשתי רשימת תרופות לאותן 48 שעות – משהו להוריד חום, פלסטרים וחומר חיטוי, טיפות עיניים ואוזניים, משהו לעצור את הבטן ומשהו לשחרר אותה ועוד. וזהו. זה מה שלקחתי ועם זה הסתדרתי מצוין.

יש אפשרות להוסיף דברים טבעיים כמובן, אבל את הטבעיים קניתי בדרך מהמקומיים כשהיה צריך ולמזלי כמעט ולא היה צריך. בגדול יכולתי לקחת איתי חזרה הביתה את כל התרופות אבל העדפתי להשאיר אותן לחבר'ה ישראלים שפגשנו בדרך ושמאוד שמחו על מילוי המלאי שלהם.

  • תרופה מקומית בלאוס שאיך נאמר, פחות התלהבנו ממנה 😊

רוצים את הרשימה המלאה? דברו איתי. נסיעה טובה, סעו בשלום וחזרו בשלום.

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

מי חשוב שידע שאתם נוסעים, ולמה?…

כשהתחלתי לתכנן את המסע שלנו לא ידעתי כמה דברים אצטרך להכין ואז – וואו ! דפים שלמים של מטלות ומשימות הצטברו ומהר מאוד הבנתי שזה ייקח זמן. הרבה זמן. למה אני מספרת לכם את זה? כי אני יכולה לחסוך לכם הרבה מאוד זמן יקר ולהפוך לכם את ההכנות לפשוטות, מהירות ונעימות הרבה יותר.

הדבר הראשון הוא לספר לכל העולם שאתם נוסעים. לא תאמינו כמה מידע אפשר לקבל מאנשים  על מקומות, טיסות, מלונות אטרקציות ועוד. אז מהיום אתם מספרים, שואלים ומתעדכנים. במקביל, יש מספר אנשים שחשוב שידעו שאתם נוסעים:

סוכן ביטוח: זה שצריך לעשות את הביטוח הכי מקיף וטוב שיש זה ברור. אבל, צרו קשר עם סוכן ביטוח שאתם מכירים וסומכים עליו ודווחו לו על הנסיעה. במקרה שחס וחלילה תצטרכו עזרה, טוב שיהיה מי שיודע איפה אתם ויוכל לסייע.

* יורדים לצלול במוהל-בואל, הפיליפינים. תמיד תוודאו שהמקומות שאתם עושים איתם אטרקציות הם בטוחים ומאורגנים.

רופא/רופא ילדים: לפני שאתם נוסעים דברו עם רופא המשפחה ו/או הילדים. למה? קודם כל לרשימת תרופות בסיסית (עליה ארחיב בפוסט נפרד) ובעיקר כי שוב, אם צריך רופא, מרשם  או כל דבר אחר, טוב שמהצד השני של הטלפון יהיה מישהו שמכיר אתכם, את ההיסטוריה הרפואית שלכם ושיוכל לעזור.

* בויאטנם וקמבודיה, המקומיים מאמינים שנחשים יכוולים לרפא הכל, אז אל תתפלאו אם במכולת תראו צנצנות עם נחשים… לבריאות…

בית הספר/גן הילדים: נוסעים עם הילדים? מעולה ! אל תשכחו לעדכן את משרד החינוך לפני שאתם יוצאים מהארץ. איך? פשוט מאוד. ילדים בגנים ובבית ספר יסודי יש לעדכן את מנהל.ת המקום והם דואגים לכל השאר. במידה והילדים בחטיבה ו/או בתיכון יש לעדכן את משרד החינוך ולקבל אישור. לרוב בית הספר יכול לעשות את זה עבורכם אבל אם לא אז דרך אתר משרד החינוך.

* הילדים שלי עושים שיעורים על שפת הבריכה בבנגקוק, תאילנד.

סוכן נסיעות: הרבה מאוד טיסות היו לנו במהלך שמונת חודשי הטיול שלנו. את רוב הטיסות הזמנתי לבד דרך האינטרנט אבל לא תמיד הצלחתי למצוא או להירשם לטיסה שרציתי. ברגע הזה סוכן הנסיעות שלי נכנס לתמונה. שלחתי לו את הטיסה שרציתי והוא עשה את ההזמנה מהארץ, שלח לי במייל את הכרטיס וגמרנו. אנחנו בדרך ליעד הבא…

*שחר בתא הטייס בין הונג-קונג לפיליפינים.

בן משפחה או חבר שאתם סומכים עליהם: כשנסענו השכרתי את הדירה שלנו. מטבע הדברים בפרק זמן ארוך דברים יכולים לקרות, והן אכן קרו. צינור שהתפוצץ, בלון גז שנגמר ועוד. מה עשיתי? התקשרתי לאחותי. עוד מראש נתתי לה פנקס צ'קים חתום כך שבמידה וצריך לשלם על משהו היא לא תצטרך להוציא כסף. בנוסף, השארתי לה ייפוי כוח איתו היא יכולה לגשת לכל מקום ולטפל בכל מה שהיה צריך – בנק, חברת החשמל וכו'. פעולה קטנה שחוסכת הרבה כאב ראש בטיול.

* אני יושבת בתאילנד ומשקיפה על בורמה בראש שקט ורגוע.

רוצים לדעת עוד? מתכננים את הטיול שלכם וצריכים מידע? דברו איתי ואשמח מאוד לעזור.      להתראות בפוסט הבא, מירית.